כי על ידי שהאדם נע ונד בתוך ביתו, יכול להחיות מתים - ליקוטי מוהרן צב
נע - כדרכו, ונד - שלא כדרכו
אי אפשר שימצא שלווה בעולם, היינו לישב בשלווה בין קירות ביתו ולבבו
(כי בדורות שלנו, בעקביתא דמשיחא, הנשמות גבוהות מאוד, אך האמת תהא נעדרת (מס׳ סוטה
ומחמת כובד וטלטול המסע, מבקש האדם שלווה לנפשו ומואס בחיי העולם
ומתבודד מהבריות, ושוכן בינו לבין עצמו באוהל ליבו
ועוון גדול הוא לאדם, שמתוך כך הופך בטל ומבוטל לגמרי, ומפריד עצמו מן הבריאה כולה
(כי האדם לעמל יולד - ובני רשף יגביהו עוּף (איוב
היינו שחייב להתגבר לקום ולהאבק בעמל, בחיי הארץ ממש, בזעת אפיו
כי אם יחפוץ להגביה עוּף ולנתק עצמו מהבריות, אזי יביא על עצמו יסורין והיזק ח״ו
וזה בחינת ״זאת התורה אדם כי ימות באוהל״
היינו זאת התורה - אדם. כי אם יברח מעול חיי הארץ ויסגור עצמו באוהל ליבו - ימות ממש
וזה מה שמובא בליקוטי מוהרן (צ״ב) על אלישע, שהחיה את בן השונמית, ״וילך אחת הנה ואחת הנה״, היינו שהיה נע ונד, אחת הנה, ואחת הנה, ורק בזכות כך יכל להחיותו
.כי אלמלא רוח התנועה, יכול ליבו של האדם לשרוף אותו ממש מעומק החמימות
וזה מה שאמר רבן גמליאל ״יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, שיגיעת שניהם משכחת עוון, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון״
היינו שהאדם נשאר בתוך קירות תורתו וליבו ולא יודע נפשו לצאת החוצה אל חיי הארץ ולהכלל בתוכם
.כי אמת מארץ תצמח, וחייב האדם ללמוד לחיות חיי פשיטות ותמימות לפני שמגביה עוף
וזה מה שסיפר המדרש על רשב״י שיצא ממערתו, היינו אוהלו, ופגשו העולם, וכל מקום שנותנין עיניהן מיד נשרף, יצתה בת קול ואמרה להם ׳להחריב עולמי יצאתם׳. שהיה גבוה מאוד בקדושה ולא יכל להוריד עצמו לפשטות המציאות של בני האדם הנעים ונדים בארץ
וזה מה שביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף (רבה, וישב), היינו צערו של יוסף שהיה נע ונד בארץ ועבר הרפתאות ויסורין, כי עיקר עולם הזה הוא מלאכת הבירור
וחייב האדם לנוע ולנוד במסירות נפש ממש
,וזה מה שכתוב ״לא יהיה לך בכיסך אבן ואבן גדולה וקטנה
,לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה, אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך
למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נתן לך״
היינו שלפעמים מוליכים את האדם בדרך ישרה בבחינת ׳נע׳, ולפעמים בדרך עקלקלה מאוד שלא כדרכו ממש בבחינת ׳נד׳, ואף על פי כן צריך האדם לחפש ולבקש האמת תמיד, ולזכור ולהאמין שהכל מאיתו יתברך, בין אם בדרך עקלקלה ובין אם בדרך ישרה, וידע שבכיסו ובביתו אין אבן גדולה ואבן קטנה, רק אבן אחת שלמה. בבחינת ״אחת הנה ואחת הנה״, היינו ששתיהן אחת. וזה בחינת ״משפטי ה׳ אמת צדקו יחדיו״, בבחינת אבן שלמה וצדק יהיה לך, למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה׳ אלהיך נתן לך, בבחינת ״כי תעבוד את האדמה, לא תוסף תת כוח לך; נע ונד, תהיה בארץ״
ורק כך יוכל להחיות מתים, היינו את עצמו ממש, ויהיה כאחד עם ה׳, אבן שלמה וצדק