ט״ו בתמוז
יצאנו אנשי שלומינו יחד עם רבינו הרב קשת בענן זצ״ל לים התכלת הגדול
מסורת בידינו שלפני הצום הקדוש בי״ז בתמוז נהגנו לטבול ולעדן את נפשנו
וציווה עלי רבינו ז״ל לסחוב בעצמי הכלים הדרושים למסע
ובעודינו במים גילה אז את סוד ׳דרך ארץ׳
היינו שבימים אלו יש חשיבות גדול לדרך ארץ לפני התורה הקדושה
שזה מה שאמרו חז״ל ״דרך ארץ קדמה לתורה״
כי התורה היא בחינת חיי עולם, ודרך ארץ זה בחינת חיי שעה
ולכאורה קשה כי ראוי לאדם להשליך כל חיי השעה ולמסור את נפשו לחיי עולם
אבל לא כך הוא בימינו כי באמת אנו בימי ביאת המשיח ממש
ודייקא אז יש עניין להתגברות חיי שעה בתוקף רב עד הגאולה הקרבה במהרה בימינו
וריחף אז על פני המים, וציוה לחפש צדפה צבעונית ממעמקי הקרקעית
: וצללתי מיד ותודה לאל זכיתי למצוא בקלות יתרה והגשתי לו והוטב בעיניו, ואמר אז
״דרך ארץ קדמה לתורה, וחייב אדם ללמוד להלך ברגליו בפשטות, ולברך לשלום העוברים והשבים
ולחייך למראה העננים, ולנגן ניגון, ולבקש אמת במאכליו, בעיסוקיו, בבדידותו
ובכל נקודה ונקודה מחיי היום והארץ
ואם לא זכה לזה, וודאי שלא יזכה לעומקה של תורה ורוח
וזה מה שאמרו חז״ל ״אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו״
היינו שלא יוכל האדם להכיל טעם תורה עד שידע להכיל את חיי הארץ
וזה מה שאמר דוד המלך ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ״
ואז קירב הצדפה לאוזנו והקשיב לצלילי הים וחיוך גדול על פניו
ואי אפשר לתאר במילים
יצאנו אנשי שלומינו יחד עם רבינו הרב קשת בענן זצ״ל לים התכלת הגדול
מסורת בידינו שלפני הצום הקדוש בי״ז בתמוז נהגנו לטבול ולעדן את נפשנו
וציווה עלי רבינו ז״ל לסחוב בעצמי הכלים הדרושים למסע
ובעודינו במים גילה אז את סוד ׳דרך ארץ׳
היינו שבימים אלו יש חשיבות גדול לדרך ארץ לפני התורה הקדושה
שזה מה שאמרו חז״ל ״דרך ארץ קדמה לתורה״
כי התורה היא בחינת חיי עולם, ודרך ארץ זה בחינת חיי שעה
ולכאורה קשה כי ראוי לאדם להשליך כל חיי השעה ולמסור את נפשו לחיי עולם
אבל לא כך הוא בימינו כי באמת אנו בימי ביאת המשיח ממש
ודייקא אז יש עניין להתגברות חיי שעה בתוקף רב עד הגאולה הקרבה במהרה בימינו
וריחף אז על פני המים, וציוה לחפש צדפה צבעונית ממעמקי הקרקעית
: וצללתי מיד ותודה לאל זכיתי למצוא בקלות יתרה והגשתי לו והוטב בעיניו, ואמר אז
״דרך ארץ קדמה לתורה, וחייב אדם ללמוד להלך ברגליו בפשטות, ולברך לשלום העוברים והשבים
ולחייך למראה העננים, ולנגן ניגון, ולבקש אמת במאכליו, בעיסוקיו, בבדידותו
ובכל נקודה ונקודה מחיי היום והארץ
ואם לא זכה לזה, וודאי שלא יזכה לעומקה של תורה ורוח
וזה מה שאמרו חז״ל ״אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו״
היינו שלא יוכל האדם להכיל טעם תורה עד שידע להכיל את חיי הארץ
וזה מה שאמר דוד המלך ״וַאֲנִי בַעַר וְלֹא אֵדָע, בְּהֵמוֹת הָיִיתִי עִמָּךְ״
ואז קירב הצדפה לאוזנו והקשיב לצלילי הים וחיוך גדול על פניו
ואי אפשר לתאר במילים