הַזָּהָב קוֹנֶה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַזָּהָב
הַנְּחשֶת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחשֶׁת ...
... רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
(בבא מציעא, ד)
ליל כ"ד בטבת
זאת התורה שמעתי מפיו הקדוש, בבואי אליו יחד עם זוגתי שתחיה ואירח אותנו על השבת
וחיממתי התה על האש מחמת הרוחות והגשמים
והחזיק בידו אז את חליל העץ הישן והחל מנגן בחלישות
והניגון היה לי לפלא ולא הכרתי המנגינה
ובעודו מנגן הפליא לעשות ואמר המילים מהגמרא הנל ביחד עם הניגון מקשה אחת
וגם הגמרא הנל לא הכרתי
ואיני יודע אם דימיתי לחלום מפאת הנס הגדול
ומיהרתי ליקח הפנקס וכתבתי מילה אחר מילה ודמעותיי על לחיי
: וזה היה לשונו
כי עיקר העבודה הוא הכסף שהם הכיסופין לאור עליון
אף על פי שלכאורה נדמה מלשון הגמרא שהכסף הוא נחות ביותר חס ושלום
'כי הזהב קונה הכסף, אך הכסף אינו קונה זהב וכו׳.. וכן בנחושת וכו
אף על פי כן באמת הוא להפך
כי הזהב והנחושת הם בבחינת כלים להשגת הכיסופין שהם העיקר
כי הזהב הוא ממידת הגבורה, בבחינת דין וצמצום, בחינת ״מן המיצר״
היינו שבאים על האדם בחייו צרות ויסורין, ולא מצינו אדם שינצל מן היגון
כמו שכתב רבינו בליקוטי מוהר״ן תנינא קי״ט עיין שם
וכשרוצה האדם להכנס בשערי הקדושה ולעלות מדרגא לדרגא אזי מראין לו התרחקות
ובאים עליו יסורין ומניעות וזה מחויב כי הירידה היא תכלית העליה וכו׳ עיין ליקוטי מוהר״ן תנינא מ״ח
ונחושת היא בבחינת ההתמדה באומץ וכוח כנחושת
(בבחינת ״כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ״ (תהלים, ק״ז, ט״ז
היינו שלא יפול האדם מכל ההרפתקאות שעוברין עליו בחייו ולא יחוש ולא יסתכל כלל על כל הנ״ל
(רק יתחזק ויתאמץ לשאר קיים בעבודתו, בבחינת ״דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר״ (ישעיהו, מ"ה, ב
: והזהב והנחושת שניהם הם בבחינת 'תנופה' בעבודת השם, שכמו שכתוב
(וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה (שמות ל"ח, כד), ״וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה״ (שם, כט
והתנופה היא ״מוליך ומביא, מעלה ומוריד״
היינו שדווקא מתוך הים הסוער והצמצום, והרוח סערה סוער עד לב השמיים
ואין יודעים מה לעשות, והים עולה ויורד, וכמעט ואין פנאי אפילו לצעוק
אם יחזיק מעמד האדם שם ולא יוותר אפילו יעבור עליו מה שיעבור
אז יזכה לצעוק דיבורי אמת ולבקשת את ישועת ה׳, בבחינת ׳מן המיצר - קראתי יה׳
ויזכה לכיסופין האמיתיים לאור עליון ויצא למרחב בבחינת ׳ענני במרחב יה׳
ואזי יתקיים כָּל ״שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה״
הַנְּחשֶת קוֹנָה אֶת הַכֶּסֶף, וְהַכֶּסֶף אֵינוֹ קוֹנֶה אֶת הַנְּחשֶׁת ...
... רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה.
(בבא מציעא, ד)
ליל כ"ד בטבת
זאת התורה שמעתי מפיו הקדוש, בבואי אליו יחד עם זוגתי שתחיה ואירח אותנו על השבת
וחיממתי התה על האש מחמת הרוחות והגשמים
והחזיק בידו אז את חליל העץ הישן והחל מנגן בחלישות
והניגון היה לי לפלא ולא הכרתי המנגינה
ובעודו מנגן הפליא לעשות ואמר המילים מהגמרא הנל ביחד עם הניגון מקשה אחת
וגם הגמרא הנל לא הכרתי
ואיני יודע אם דימיתי לחלום מפאת הנס הגדול
ומיהרתי ליקח הפנקס וכתבתי מילה אחר מילה ודמעותיי על לחיי
: וזה היה לשונו
כי עיקר העבודה הוא הכסף שהם הכיסופין לאור עליון
אף על פי שלכאורה נדמה מלשון הגמרא שהכסף הוא נחות ביותר חס ושלום
'כי הזהב קונה הכסף, אך הכסף אינו קונה זהב וכו׳.. וכן בנחושת וכו
אף על פי כן באמת הוא להפך
כי הזהב והנחושת הם בבחינת כלים להשגת הכיסופין שהם העיקר
כי הזהב הוא ממידת הגבורה, בבחינת דין וצמצום, בחינת ״מן המיצר״
היינו שבאים על האדם בחייו צרות ויסורין, ולא מצינו אדם שינצל מן היגון
כמו שכתב רבינו בליקוטי מוהר״ן תנינא קי״ט עיין שם
וכשרוצה האדם להכנס בשערי הקדושה ולעלות מדרגא לדרגא אזי מראין לו התרחקות
ובאים עליו יסורין ומניעות וזה מחויב כי הירידה היא תכלית העליה וכו׳ עיין ליקוטי מוהר״ן תנינא מ״ח
ונחושת היא בבחינת ההתמדה באומץ וכוח כנחושת
(בבחינת ״כִּי שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ״ (תהלים, ק״ז, ט״ז
היינו שלא יפול האדם מכל ההרפתקאות שעוברין עליו בחייו ולא יחוש ולא יסתכל כלל על כל הנ״ל
(רק יתחזק ויתאמץ לשאר קיים בעבודתו, בבחינת ״דַּלְתוֹת נְחוּשָׁה אֲשַׁבֵּר״ (ישעיהו, מ"ה, ב
: והזהב והנחושת שניהם הם בבחינת 'תנופה' בעבודת השם, שכמו שכתוב
(וַיְהִי זְהַב הַתְּנוּפָה (שמות ל"ח, כד), ״וּנְחֹשֶׁת הַתְּנוּפָה״ (שם, כט
והתנופה היא ״מוליך ומביא, מעלה ומוריד״
היינו שדווקא מתוך הים הסוער והצמצום, והרוח סערה סוער עד לב השמיים
ואין יודעים מה לעשות, והים עולה ויורד, וכמעט ואין פנאי אפילו לצעוק
אם יחזיק מעמד האדם שם ולא יוותר אפילו יעבור עליו מה שיעבור
אז יזכה לצעוק דיבורי אמת ולבקשת את ישועת ה׳, בבחינת ׳מן המיצר - קראתי יה׳
ויזכה לכיסופין האמיתיים לאור עליון ויצא למרחב בבחינת ׳ענני במרחב יה׳
ואזי יתקיים כָּל ״שֶׁהַכֶּסֶף בְּיָדוֹ, יָדוֹ עַל הָעֶלְיוֹנָה״