י״א בכסליו
חודש כסליו, מוצאי שבת ׳ויצא׳, ואני שקוע בשגרת חיי השעה ימים ושנים רבים, עד שאין ביכולתי להרגיש בערת הלב כלל וכלל. ובעודי מפרש את כאבי לשמיים, פגש בי חברי רבי ליבא ותפס בזרועי ומשכני לביתו של רבינו ז״ל, ומיהרנו לאחורי ביתו והחל רבינו בהכנת הכדור הפורח ומיהר וקשר החבלין והבדין וציוה להביא הסל שקורין ״באסקט״, והלכנו והבאנו הסל וחיבר אותו רבינו במהרה, וקפץ לתוכו וטיפסנו גם אנחנו ומיד הדליק הלהבה ועלה הכדור לאוויר השמיים
: וציוה עלינו לישב ואמר
?״היעלה על הדעת שבזכות להבת אש כה קטנה יוכל האדם לטייל כך בקלות בין רוחות השמיים
הלוא אין הדבר מתיישב בשכל כלל. רק בתחילה עוסקים בקשירת החבלים והכנת כל הנצרך, ואז מביאים הבאסקט והופכו על פניו, ומבעירים האש מעט ומיד מכבים, וחוזר כמה וכמה פעמים עד שצף ועולה באוויר, וחשוב לעצור ריבוי האש יתר על המידה כי גורם לאיבוד האחיזה, ורק יעמוד על התפר ויבעיר מעט כשנצרך ויכבה מיד
וזה בחינת מה שביקשו המצרים מיוסף, שיקנה אותם ואת אדמתם, ״כִּי אִם-תַּם הַכֶּסֶף״ ו ״לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי, בִּלְתִּי אִם-גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנו״. כי הכסף הוא בחינת כיסופין שבלב, שהם בחינת תבערת הלב, בחינת להבת האש, ומחמת שראו שהאש בליבם אינה בוערת מיהרו להשליך הכל, כי תם הכסף, תמו הכיסופין, ולא נשאר בלתי אם גויתנו ואדמתנו, גופנו והארציות שבנו
,וזו היא הבחינה של החסידים הנפולים
.שמשליכים מעליהם עול תורה ומצוות לגמרי מחמת שאינם מרגישים את בערת הלב
אבל את אַדְמַת הַכֹּהֲנִים יוסף לא קנה, ״כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה״, ומסביר רש״י שכהן הוא בחינת כומר, משרת אלוהות, ואדמת הכהנים לא נמכרה מחמת שהיה ״חֹק לַכֹּהֲנִים״ ומפרש רש״י - ״חוק כך וכך לחם ליום״. והלחם הוא בבחינת מן, בחינת מזון נשמה. ועיקר סוד המן הוא שכל אדם היה מקבל כפי צורכו, אחד המרבה ואחד הממעיט - היה מקבל כפי צורכו באמת
וזה בחינת תבערת הלב, ספק חשכה ספק אינה חשכה, לעיתים בוער לעיתים כבוי, אך אסור לאבד את התקווה מה׳ יתברך, והעיקר בכדור הפורח הוא הכדור והאש, שממשיך ומאפשר קיום האש בין אם בוערת ובין אם כבויה, וישאר וימתין עד אשר תשוב ותבער.״
ועצר אז וציוה עלינו לקום וראינו שעודינו בחצר ביתו והכדור הפורח לא עלה לשמיים כלל, רק נשאר יושב על הארץ, ובעודינו תוהים ובוהים, דילג בזריזות מעל לסל וזימר הפסוק ״לא בשמיים היא .. בפיך ובלבבך לעשותו״ בניגון נפלא ונורא מאוד
וחזרנו לביתנו אני וחברי רבי ליבא, והיה לנו פליאה גדולה
והייתי חפץ לספר זאת לבני אדם, אך איך מספרים פליאה כזו לבני אדם מה שאין ראוי להאמין
חודש כסליו, מוצאי שבת ׳ויצא׳, ואני שקוע בשגרת חיי השעה ימים ושנים רבים, עד שאין ביכולתי להרגיש בערת הלב כלל וכלל. ובעודי מפרש את כאבי לשמיים, פגש בי חברי רבי ליבא ותפס בזרועי ומשכני לביתו של רבינו ז״ל, ומיהרנו לאחורי ביתו והחל רבינו בהכנת הכדור הפורח ומיהר וקשר החבלין והבדין וציוה להביא הסל שקורין ״באסקט״, והלכנו והבאנו הסל וחיבר אותו רבינו במהרה, וקפץ לתוכו וטיפסנו גם אנחנו ומיד הדליק הלהבה ועלה הכדור לאוויר השמיים
: וציוה עלינו לישב ואמר
?״היעלה על הדעת שבזכות להבת אש כה קטנה יוכל האדם לטייל כך בקלות בין רוחות השמיים
הלוא אין הדבר מתיישב בשכל כלל. רק בתחילה עוסקים בקשירת החבלים והכנת כל הנצרך, ואז מביאים הבאסקט והופכו על פניו, ומבעירים האש מעט ומיד מכבים, וחוזר כמה וכמה פעמים עד שצף ועולה באוויר, וחשוב לעצור ריבוי האש יתר על המידה כי גורם לאיבוד האחיזה, ורק יעמוד על התפר ויבעיר מעט כשנצרך ויכבה מיד
וזה בחינת מה שביקשו המצרים מיוסף, שיקנה אותם ואת אדמתם, ״כִּי אִם-תַּם הַכֶּסֶף״ ו ״לֹא נִשְׁאַר לִפְנֵי אֲדֹנִי, בִּלְתִּי אִם-גְּוִיָּתֵנוּ וְאַדְמָתֵנו״. כי הכסף הוא בחינת כיסופין שבלב, שהם בחינת תבערת הלב, בחינת להבת האש, ומחמת שראו שהאש בליבם אינה בוערת מיהרו להשליך הכל, כי תם הכסף, תמו הכיסופין, ולא נשאר בלתי אם גויתנו ואדמתנו, גופנו והארציות שבנו
,וזו היא הבחינה של החסידים הנפולים
.שמשליכים מעליהם עול תורה ומצוות לגמרי מחמת שאינם מרגישים את בערת הלב
אבל את אַדְמַת הַכֹּהֲנִים יוסף לא קנה, ״כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה״, ומסביר רש״י שכהן הוא בחינת כומר, משרת אלוהות, ואדמת הכהנים לא נמכרה מחמת שהיה ״חֹק לַכֹּהֲנִים״ ומפרש רש״י - ״חוק כך וכך לחם ליום״. והלחם הוא בבחינת מן, בחינת מזון נשמה. ועיקר סוד המן הוא שכל אדם היה מקבל כפי צורכו, אחד המרבה ואחד הממעיט - היה מקבל כפי צורכו באמת
וזה בחינת תבערת הלב, ספק חשכה ספק אינה חשכה, לעיתים בוער לעיתים כבוי, אך אסור לאבד את התקווה מה׳ יתברך, והעיקר בכדור הפורח הוא הכדור והאש, שממשיך ומאפשר קיום האש בין אם בוערת ובין אם כבויה, וישאר וימתין עד אשר תשוב ותבער.״
ועצר אז וציוה עלינו לקום וראינו שעודינו בחצר ביתו והכדור הפורח לא עלה לשמיים כלל, רק נשאר יושב על הארץ, ובעודינו תוהים ובוהים, דילג בזריזות מעל לסל וזימר הפסוק ״לא בשמיים היא .. בפיך ובלבבך לעשותו״ בניגון נפלא ונורא מאוד
וחזרנו לביתנו אני וחברי רבי ליבא, והיה לנו פליאה גדולה
והייתי חפץ לספר זאת לבני אדם, אך איך מספרים פליאה כזו לבני אדם מה שאין ראוי להאמין