משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים ומחיה רעה ומן הליסטין, ואינו יודע באיזה דרך מהלך. נזדמנה לו אבוקה של אור, ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין, ואינו יודע באיזה דרך מהלך. כיון שעלה עמוד השחר, ניצל מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך, הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם
סוטה, כא -
פרשת דרכים זה האמצע, לא מזרח ולא מערב, לא צפון ולא דרום. וזה בחינת משפט – "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל." דברים, יז, יא
שזו הפסיקה והבירור מרע לטוב, מציאת נקודת האמת, כמו שכתוב "משפטי ה' אמת" תהלים, יט
״כִּי מִשְׁפָּט הוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא
הַיְנוּ בְּחִינַת דֶּרֶך הַמְמֻצָּע, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה לְיָמִין וְלִשְׂמאל
וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לא תָּסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך יָמִין וּשְׂמאל״ ליקוטי מוהרן , סא
וזה 'הסר שטן מלפנינו ומאחרינו' שאומרים בתפילה, שזה בחינת עבר – הווה – עתיד
חוסר היכולת של האדם לחוות הווה, תמיד נעים בין עבר לעתיד, נאחזים בכל טיפת החלטיות אפשרית, העבר הוא העתיד והעתיד הוא ההווה, תמיד מבולגן, מעוקל, ההפך המוחלט מדרך ישרה ומיושבת
וזה בחינת "מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם. תּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ" תהלים, קז
ואת כל זה אפשרות לראות ברמז בדרך של בני ישראל כשיצאו ממצרים
פרעה ופרשיו שרדפו אחריהם הם בחינת 'שטן מאחרינו', האחיזה בעבר
וממולם ים 'סוף', העתיד, 'שטן מלפנים', הפחד מחוסר הידיעה, מחוסר הוודאות
ואפשר לראות בפשט איך שמחתם של בני ישראל מתהפכת מיד כשיוצאים ממצרים, העבר – נוראי ככל שיהיה, הרבה יותר וודאי ומוחשי מאשר העתיד הלא נודע והמאיים
"וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" שמות, יד
ולכן היה צריך להקרע ים "סוף" וההתעסקות ב'מה יהיה', והיו צריכים לטבוע פרעה ופרשיו בים וההתעסקות בעבר
ורק אז נעשה דרך בים ויכלו להשתחרר
ואז מתקיים "הרפו ודעו כי אנכי ה" תהלים, מו
וזה "וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם. וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל-עִיר מוֹשָׁב." תהלים, קז
עיר מושב זה בחינת יישוב הדעת, שתהיה הדעת מיושבת ושלווה בלי שום מפריעים מימין ומשמאל, מלפנים או מאחור
והעיקר בהרפיה הוא לשחרר את האחיזה בוודאות, הצורך הבלתי מתפשר לדעת הכל. וכשמצליחים, כל מה שנותר לעשות זה לצעוק לעזרה, ולבקש "מאין יבוא עזרי", וזה "אם אין אני לי – מי לי" , בחינת
מִי הוּא זֶה, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: יְהוָה צְבָאוֹת– הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה" תהלים, כד"
"וזה מה שאמר רבנו לתלמידיו "נכון אתם אנשים כשרים אך לא לזאת הייתה כוונתי רציתי שתהיו כחיות הנוהמות בלילה לילות שלמים
כי רק כשאני מבין שאני לא יכול לעשות את זה לבד, מתפנה מקום לה' לשכון בתוכי, כמו שכתוב בספר הזהר "וכל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ונשמתו מסתלקת" זהר, תצוה
וכל זה נרמז באתון של בלעם שנדחקה לצדדים עד שלא היה לה מקום ורק אז נפתח לה הפה ויכלה לצעוק דיבורי אמת, משפטי אמת
וזה אולי מה שחז"ל מסבירים במסכת סוטה, "הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם", שעיקר ההינצלות היא ההרפיה, קבלת פרשת הדרכים, סימן השאלה
ורק מתוך הביטול הזה, אל הלא נודע, אפשר להנצל
סוטה, כא -
פרשת דרכים זה האמצע, לא מזרח ולא מערב, לא צפון ולא דרום. וזה בחינת משפט – "עַל פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל." דברים, יז, יא
שזו הפסיקה והבירור מרע לטוב, מציאת נקודת האמת, כמו שכתוב "משפטי ה' אמת" תהלים, יט
״כִּי מִשְׁפָּט הוּא עַמּוּדָא דְּאֶמְצָעִיתָא
הַיְנוּ בְּחִינַת דֶּרֶך הַמְמֻצָּע, שֶׁאֵינוֹ נוֹטֶה לְיָמִין וְלִשְׂמאל
וְזֶה זוֹכִין עַל יְדֵי אֱמוּנַת חֲכָמִים, שֶׁהוּא בְּחִינַת: "לא תָּסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְך יָמִין וּשְׂמאל״ ליקוטי מוהרן , סא
וזה 'הסר שטן מלפנינו ומאחרינו' שאומרים בתפילה, שזה בחינת עבר – הווה – עתיד
חוסר היכולת של האדם לחוות הווה, תמיד נעים בין עבר לעתיד, נאחזים בכל טיפת החלטיות אפשרית, העבר הוא העתיד והעתיד הוא ההווה, תמיד מבולגן, מעוקל, ההפך המוחלט מדרך ישרה ומיושבת
וזה בחינת "מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם. תּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן דָּרֶךְ עִיר מוֹשָׁב לֹא מָצָאוּ" תהלים, קז
ואת כל זה אפשרות לראות ברמז בדרך של בני ישראל כשיצאו ממצרים
פרעה ופרשיו שרדפו אחריהם הם בחינת 'שטן מאחרינו', האחיזה בעבר
וממולם ים 'סוף', העתיד, 'שטן מלפנים', הפחד מחוסר הידיעה, מחוסר הוודאות
ואפשר לראות בפשט איך שמחתם של בני ישראל מתהפכת מיד כשיוצאים ממצרים, העבר – נוראי ככל שיהיה, הרבה יותר וודאי ומוחשי מאשר העתיד הלא נודע והמאיים
"וַיֹּאמְרוּ, אֶל-מֹשֶׁה, הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם, לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר: מַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם.הֲלֹא-זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר, חֲדַל מִמֶּנּוּ, וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם: כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם, מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר" שמות, יד
ולכן היה צריך להקרע ים "סוף" וההתעסקות ב'מה יהיה', והיו צריכים לטבוע פרעה ופרשיו בים וההתעסקות בעבר
ורק אז נעשה דרך בים ויכלו להשתחרר
ואז מתקיים "הרפו ודעו כי אנכי ה" תהלים, מו
וזה "וַיִּצְעֲקוּ אֶל-יְהוָה בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם. וַיַּדְרִיכֵם בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה לָלֶכֶת אֶל-עִיר מוֹשָׁב." תהלים, קז
עיר מושב זה בחינת יישוב הדעת, שתהיה הדעת מיושבת ושלווה בלי שום מפריעים מימין ומשמאל, מלפנים או מאחור
והעיקר בהרפיה הוא לשחרר את האחיזה בוודאות, הצורך הבלתי מתפשר לדעת הכל. וכשמצליחים, כל מה שנותר לעשות זה לצעוק לעזרה, ולבקש "מאין יבוא עזרי", וזה "אם אין אני לי – מי לי" , בחינת
מִי הוּא זֶה, מֶלֶךְ הַכָּבוֹד: יְהוָה צְבָאוֹת– הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה" תהלים, כד"
"וזה מה שאמר רבנו לתלמידיו "נכון אתם אנשים כשרים אך לא לזאת הייתה כוונתי רציתי שתהיו כחיות הנוהמות בלילה לילות שלמים
כי רק כשאני מבין שאני לא יכול לעשות את זה לבד, מתפנה מקום לה' לשכון בתוכי, כמו שכתוב בספר הזהר "וכל המתגאה אין אני והוא יכולים לדור במדור אחד, ונשמתו מסתלקת" זהר, תצוה
וכל זה נרמז באתון של בלעם שנדחקה לצדדים עד שלא היה לה מקום ורק אז נפתח לה הפה ויכלה לצעוק דיבורי אמת, משפטי אמת
וזה אולי מה שחז"ל מסבירים במסכת סוטה, "הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולם", שעיקר ההינצלות היא ההרפיה, קבלת פרשת הדרכים, סימן השאלה
ורק מתוך הביטול הזה, אל הלא נודע, אפשר להנצל