יום שלישי, פרשת בא
,ישב באחורי בית מגוריו כהרגלו בקודש וציווה שיקראו לי
,ואני הייתי אז באמצע תפילתי ועצרתי הכל ומיהרתי אליו
..ואמר לי אז שקשה עליו מאוד הנידוי וכו׳
ולא הסביר כוונתו לעומק בכך
רק זימר הניגון הקדוש של חנוכה - ׳ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים..׳ וכו׳
וענה ואמר : ׳מכת ארבה היא בחינת עשו, שאמר ליעקב ׳יש לי רב׳
ומתוך שיש ריבוי - בא החושך חס ושלום ולא רואה מימינו ומשמאלו
כמו שכתוב ״ וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ ״
עין דווקא, הינו שמכסה את עיניו של האדם ולא יכול לראות דבר
ולכך מכת חושך נולדה מתוך מכת ארבה
ובאמת אסור לאדם שיהיה לו רב רק שיהיה לו כל צרכו. כמו שאמר לו יעקב ׳וכי יש לי כל׳
כי באמת הארבה אין בו ממש, רק שמדמה עצמו ומעצים הנפש להרגיש שיש וכו׳
כמו שכתוב שם ״וימש חושך״, פירש רש״י - ׳יש בו ממש׳
והתיקון לזה הוא יעקב
היינו שיעסוק בינו לבין עצמו בחיפוש נקודת האמת ויברר ׳אמעיט׳ מ ׳ארבה׳
וילחם לעמוד על חוט השערה ביניהם כל ימי חייו
שזה בחינת - תתן אמת ליעקב וכו׳, שאמת היא בחינת משפט
..'ועצר אז וציווה עלי לחזור לתפילתי מיד כי מתגבר הנידוי ביותר, וסילק בידו וכו
ועשיתי כדברו בלי להבין דבר
ובעודי פוסע לחדרי זכיתי לשמוע איך ממשיך רבינו לפרש שיחתו לה׳ ולשמיים
ושמעתי שאמר אז שכל העובד בזה (היינו לברר אמעיט מתוך ארבה) הוא בחינת נס ממש
בחינת ׳ונעשה נס לשושנים׳
כי באמת בימינו הוא עיקר התגברות ה׳ארבה׳ כפי שניתן לראות בחוש את ריבוי הפרטים והצבעים
וריבוי הרגש והחומר בכל תחום ועניין, בבחינת ״ויכס את עין כל הארץ״
כי באמת ריבוי האפשרויות והטעמים הם באמת רק חושך גדול
בבחינת ״ותחשך הארץ ... ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה״
והארץ תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ולא יכול למצוא פתח לצאת מחמת הריבוי
עד שבכדי להציל עצמו צריך בחינת נס ממש
וזה מה שדקדקה התורה לציין ״ורוח הקדים נשא את הארבה״
היינו שיש בימינו רוח המתלבשת בדמות קידמה ונושאת עמה חושך גדול
והתיקון לזה הוא שימשיך ויחזור אחר פחי השמן שנותרו, יתרון האור מן החושך, בחינת שמן למאור
(כפי שעשה יעקב שהוא בחינת שושנים, בחינת ׳שושנת יעקב׳, שחזר אחר הפחים (עיין רש״י שם
ואפילו שנותר יחיד ולבדו ממש, לא ויתר
ונאבק בעוצם הלילה עם שרו של עשו שהוא התגברות החושך, עד עלות השחר
"וכל זה הוא התקווה והאמונה, "מנותר קנקנים
(שימשיך ויחפש להוציא דיבור אמת, קטן ככל שיהיה, כפי שעשה נח (עיין שם - צהר תעשה לתיבה
וזה בחינת ׳כשושנה בין החוחים׳
פירש רש״י : שמנקבין אותה ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה, ׳כן רעיתי בין הבנות׳
מפתות אותה (אומות העולם) לרדוף אחריהם, לזנות כמותם אחרי אלוהים אחרים
והיא עומדת באמונתה
וכל זה הוא בחינת פורים, שחיפשו אז להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים
הינו לאבד את ישראל מדרכם ואמונתם הקדושה
עד שלא נמצא פתח לצאת כנ״ל
ומאסתר נגלה הנס, כי אסתר בגימטריה שושנה, שעשתה עצמה כשושנה בין החוחים
ונכנסה בתוך בית אחשורוש עד שלא ידע מרדכי בשלומה ומה יעשה בה
ותיוותר לבדה ותאבק עם המן שהוא בחינת עשו וסוף כל סוף ניצחה
בבחינת שושנת יעקב, והעיר שושן צהלה ושמחה
והבן היטב עד היכן הדברים מגיעים
תודה לאל שזיכני לשמוע בעלמא כל הדיבורים הקדושים הללו
ואפילו לא הייתי בא לעולם רק לשמוע ביאור זה
,ישב באחורי בית מגוריו כהרגלו בקודש וציווה שיקראו לי
,ואני הייתי אז באמצע תפילתי ועצרתי הכל ומיהרתי אליו
..ואמר לי אז שקשה עליו מאוד הנידוי וכו׳
ולא הסביר כוונתו לעומק בכך
רק זימר הניגון הקדוש של חנוכה - ׳ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים..׳ וכו׳
וענה ואמר : ׳מכת ארבה היא בחינת עשו, שאמר ליעקב ׳יש לי רב׳
ומתוך שיש ריבוי - בא החושך חס ושלום ולא רואה מימינו ומשמאלו
כמו שכתוב ״ וַיְכַס אֶת עֵין כָּל הָאָרֶץ וַתֶּחְשַׁךְ הָאָרֶץ ״
עין דווקא, הינו שמכסה את עיניו של האדם ולא יכול לראות דבר
ולכך מכת חושך נולדה מתוך מכת ארבה
ובאמת אסור לאדם שיהיה לו רב רק שיהיה לו כל צרכו. כמו שאמר לו יעקב ׳וכי יש לי כל׳
כי באמת הארבה אין בו ממש, רק שמדמה עצמו ומעצים הנפש להרגיש שיש וכו׳
כמו שכתוב שם ״וימש חושך״, פירש רש״י - ׳יש בו ממש׳
והתיקון לזה הוא יעקב
היינו שיעסוק בינו לבין עצמו בחיפוש נקודת האמת ויברר ׳אמעיט׳ מ ׳ארבה׳
וילחם לעמוד על חוט השערה ביניהם כל ימי חייו
שזה בחינת - תתן אמת ליעקב וכו׳, שאמת היא בחינת משפט
..'ועצר אז וציווה עלי לחזור לתפילתי מיד כי מתגבר הנידוי ביותר, וסילק בידו וכו
ועשיתי כדברו בלי להבין דבר
ובעודי פוסע לחדרי זכיתי לשמוע איך ממשיך רבינו לפרש שיחתו לה׳ ולשמיים
ושמעתי שאמר אז שכל העובד בזה (היינו לברר אמעיט מתוך ארבה) הוא בחינת נס ממש
בחינת ׳ונעשה נס לשושנים׳
כי באמת בימינו הוא עיקר התגברות ה׳ארבה׳ כפי שניתן לראות בחוש את ריבוי הפרטים והצבעים
וריבוי הרגש והחומר בכל תחום ועניין, בבחינת ״ויכס את עין כל הארץ״
כי באמת ריבוי האפשרויות והטעמים הם באמת רק חושך גדול
בבחינת ״ותחשך הארץ ... ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה״
והארץ תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ולא יכול למצוא פתח לצאת מחמת הריבוי
עד שבכדי להציל עצמו צריך בחינת נס ממש
וזה מה שדקדקה התורה לציין ״ורוח הקדים נשא את הארבה״
היינו שיש בימינו רוח המתלבשת בדמות קידמה ונושאת עמה חושך גדול
והתיקון לזה הוא שימשיך ויחזור אחר פחי השמן שנותרו, יתרון האור מן החושך, בחינת שמן למאור
(כפי שעשה יעקב שהוא בחינת שושנים, בחינת ׳שושנת יעקב׳, שחזר אחר הפחים (עיין רש״י שם
ואפילו שנותר יחיד ולבדו ממש, לא ויתר
ונאבק בעוצם הלילה עם שרו של עשו שהוא התגברות החושך, עד עלות השחר
"וכל זה הוא התקווה והאמונה, "מנותר קנקנים
(שימשיך ויחפש להוציא דיבור אמת, קטן ככל שיהיה, כפי שעשה נח (עיין שם - צהר תעשה לתיבה
וזה בחינת ׳כשושנה בין החוחים׳
פירש רש״י : שמנקבין אותה ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה, ׳כן רעיתי בין הבנות׳
מפתות אותה (אומות העולם) לרדוף אחריהם, לזנות כמותם אחרי אלוהים אחרים
והיא עומדת באמונתה
וכל זה הוא בחינת פורים, שחיפשו אז להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים
הינו לאבד את ישראל מדרכם ואמונתם הקדושה
עד שלא נמצא פתח לצאת כנ״ל
ומאסתר נגלה הנס, כי אסתר בגימטריה שושנה, שעשתה עצמה כשושנה בין החוחים
ונכנסה בתוך בית אחשורוש עד שלא ידע מרדכי בשלומה ומה יעשה בה
ותיוותר לבדה ותאבק עם המן שהוא בחינת עשו וסוף כל סוף ניצחה
בבחינת שושנת יעקב, והעיר שושן צהלה ושמחה
והבן היטב עד היכן הדברים מגיעים
תודה לאל שזיכני לשמוע בעלמא כל הדיבורים הקדושים הללו
ואפילו לא הייתי בא לעולם רק לשמוע ביאור זה