כ״ז אייר
שניים וארבעים יום לעומר
פגשתי את רבינו הרב קשת בענן בפרדס ההדרים וכולו לבוש לבן
: נאנח ואמר
״אתמול ריחפתי בענני תורה והנה היום אני מברר את מקומי בערפל״
ואז קטף וקילף שני תפוחי זהב ובירכנו שנינו וישבנו על הארץ
: ואז המשיך ואמר
״אמרו רבותינו : ׳ אמר רב חסדא, למדנו מציאה ממציאה, ומציאה מחיפוש, וחיפוש מחיפוש, וחיפוש מנרות, ונרות מנר ׳ ״
(פסחים ז׳ ע״ב)
,הינו שלפעמים המציאה מגיעה מעצמה. ולפעמים מתוך חיפוש
,ויש אדם המחפש מתוך טבעו, אך יש שעיקר חיפושו מחמת החשיכה שאופפת אותו, שזה בחינת חיפוש מנרות
.כי עיקר כוחם של הנרות הוא בתוך החושך
.ועיקר כוח הנרות הוא הנר עצמו, שהוא בחינת הנשמה הקדושה שהיא ניצוץ האינסוף, בחינת ״נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן״
.ובעצמך אתה יודע שהמציאה הראשונית היא מגיעה מעצמה, ואין לאדם חלק בדבר. והיא היא המעוררת את האדם לחיפוש
,ואמנם אז ישנם ימים ושנים של חיפוש מתוך הרגל וטבע החיפוש, אך בזה אין שייך אמונה, כי האמונה מתעוררת בימי האפלה ותוהו
.שאז חייב לשים נרותיו על ראשו ולצעוד בתוך הערפל, כי שם האלוקים, בחינת ״בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת״
ואין יכול להדליק נרות ללא כוח הנר שהוא שלהבת-יה והיא הנשמה הקדושה. היינו שמגביר הרוח על החומר.״
ואז עצר והביט בתפוח הזהב שבידו ואמר
״אך דע, שאין הדברים חייבים להיות על פי סדר, כי נסתרות דרכי ה׳ ״
.ועוד איני יודע במה זכו אוזניי ועיניי לשמוע ולראות כאלו רזין עילאין. מיד הקים אותי והלכנו חזרה לביתינו
.והבן היטב
שניים וארבעים יום לעומר
פגשתי את רבינו הרב קשת בענן בפרדס ההדרים וכולו לבוש לבן
: נאנח ואמר
״אתמול ריחפתי בענני תורה והנה היום אני מברר את מקומי בערפל״
ואז קטף וקילף שני תפוחי זהב ובירכנו שנינו וישבנו על הארץ
: ואז המשיך ואמר
״אמרו רבותינו : ׳ אמר רב חסדא, למדנו מציאה ממציאה, ומציאה מחיפוש, וחיפוש מחיפוש, וחיפוש מנרות, ונרות מנר ׳ ״
(פסחים ז׳ ע״ב)
,הינו שלפעמים המציאה מגיעה מעצמה. ולפעמים מתוך חיפוש
,ויש אדם המחפש מתוך טבעו, אך יש שעיקר חיפושו מחמת החשיכה שאופפת אותו, שזה בחינת חיפוש מנרות
.כי עיקר כוחם של הנרות הוא בתוך החושך
.ועיקר כוח הנרות הוא הנר עצמו, שהוא בחינת הנשמה הקדושה שהיא ניצוץ האינסוף, בחינת ״נֵר יְהוָה נִשְׁמַת אָדָם חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן״
.ובעצמך אתה יודע שהמציאה הראשונית היא מגיעה מעצמה, ואין לאדם חלק בדבר. והיא היא המעוררת את האדם לחיפוש
,ואמנם אז ישנם ימים ושנים של חיפוש מתוך הרגל וטבע החיפוש, אך בזה אין שייך אמונה, כי האמונה מתעוררת בימי האפלה ותוהו
.שאז חייב לשים נרותיו על ראשו ולצעוד בתוך הערפל, כי שם האלוקים, בחינת ״בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת״
ואין יכול להדליק נרות ללא כוח הנר שהוא שלהבת-יה והיא הנשמה הקדושה. היינו שמגביר הרוח על החומר.״
ואז עצר והביט בתפוח הזהב שבידו ואמר
״אך דע, שאין הדברים חייבים להיות על פי סדר, כי נסתרות דרכי ה׳ ״
.ועוד איני יודע במה זכו אוזניי ועיניי לשמוע ולראות כאלו רזין עילאין. מיד הקים אותי והלכנו חזרה לביתינו
.והבן היטב