כל אדם צריך להעיר ולעורר את השאלה ׳מה׳ בתוכו
מה אני ומה אני עושה פה ומה זה העולם הגדול והמוזר הזה
ולכן דייק וכתב שלמה המלך ׳תעירו ותעוררו׳
כי באמת השאלה הזו רדומה, ועם השנים היא נרדמת יותר ויותר עד שלפעמים נראה שהיא בכלל לא קיימת
ולכן בפעם הראשונה חייבים להעיר אותה, ומאותו רגע להמשיך ולעורר
ורואים את זה מתבטא בעיקר כשאני ילד
כשלתומי אני עוצר ושואל את אמא או אבא - ״מה זה גשם?״, כי באמת זה פלא גדול שאני לא מסוגל להכיל
ומכיוון שהם לא יודעים את התשובה, ואף אחד באמת לא יודע את התשובה ל -״מה״ זה
הם מרצים אותי בתשובה אחרת אבל דומה
״איך״
והיום אפשר לחקור המון ולגלות יותר ויותר לעומק ״איך״ דברים קורים
ואיך התהליך מתרחש, ואיך הוא נראה במבט אנושי, ואיך הוא מרגיש במגע אנושי
אבל ״מה״ הדבר ולמה הוא קורה כמו שהוא קורה, אין לנו מושג
ובתור ילד אני נאלם מההסברים ושוכח את השאלה המקורית, ולעולם לא נזכר שזה בכלל לא מה שרציתי לדעת
ולכן השאלה המקורית נעלמת עם הזמן, ונרדמת
וחייבים לעצור ולעורר אותה, ולהמשיך ולהעיר כדי שלא תרדם שוב
- וזה בחינת מה שכתב שם רבינו במעשה מאבידת בת מלך, שמדבר מזה לאורך כל הסיפור
״ולא תישן מעת לעת...״ ״..כי העיקר הוא השינה״
ולכן כשלבסוף נרדם והתעורר הדבר הראשון ששאל הוא ״היכן אני בעולם״
כי אנחנו מצווים - ואהבת את ה׳ בכל לבבך
: והשאלה ׳מה׳ היא בבחינת אהבה, כמו שכתוב
אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי
היינו - אם תמצאו את דודי, תגידו לו ׳מה׳, כי חולת אהבה אני, והשאלה ׳מה׳ היא עצמה ביטוי האהבה הגדול ביותר
וזה בחינת - מֵאֵ֣ת יְ֭הוָה הָ֣יְתָה זֹּ֑את הִ֖יא נִפְלָ֣את בְּעֵינֵֽינו
כי אם זוכה, אז מתהפכת השאלה ״מה״ לבחינת מ״ה היתה זאת
כי באמת הכל מאת ה׳, וכיסויו הוא גילויו
והעיקר הוא הבקשה והחתירה למצוא את מקום כבודו בתוך כל הפלא הפרוש לעינינו
וזה מה שביקשה הבת מלך מהמשנה למלך
אי אפשר לך להוציא אותי, כי אם כשתבחר מקום, ותשב שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי
ובכל זמן שיהיה לך פנאי, תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי
כי זה באמת העיקר, לחתור בתוך הערפל
ואת זה ביקש מאיתנו ה׳ בעצמו
: כמו שכתוב
אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכּוֹן בָּעֲרָפֶל - דברי הימים ב׳